אני אוהבת לא יותר מאשר לקום מוקדם ולהתגנב לחדר החברות שלי לשחק עם התחתונים שלה. זה תענוג אשם, אבל כזה שאני לא יכולה להתנגד לו. הבד הרך כנגד עורי, התחרה העדינה בקצה, הכל מעביר צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי. אני לא יכולה שלא לדמיין מה יהיה הטעם שלה, הריח המתוק שלה מתעכב על הבד. אני עושה את זה כבר שנים, ואני לא מתכננת להפסיק בזמן הקרוב. זה סוד שאני שומרת לעצמי, מעשה קטן של מרד נגד ארעיות חיי היומיום שלנו. זו דרך לשמור אותה קרובה, גם כשהיא לא בסביבה. אני מקווה שהיא לעולם לא תגלה, אבל חלק ממני מקווה שהיא תגלה. אולי אז, נוכל לחקור את הצד הזה של הקשר שלנו ביחד. בינתיים, אם כי, אני אמשיך לגנוב לה את התחתונים ולענג את עצמי באור הבוקר, אבוד בעולם משלי של תאווה ותשוקה.