סשן סולו קצר ביער

בלב היער השופע, אדם מוצא נחמה בתוך הטבע. הבריזה הקרירה מלטפת את גופו, והוא מתגבר עליה בתשוקה שאינה יודעת שובע. הוא פותח את רוכסן מכנסיו, חושף את איברו הפועם, מוכן לאיזה עונג עצמי. השמש מסננת בין העצים, מטילה זוהר זהוב על עורו. ידו עוטפת את הפיר שלו, מלטפת בקצב. קולות ציפורים מצייצות ויוצאות מרשרושים ממלאים את האוויר, מוסיפים לאווירה הארוטית. הוא אבוד בזעמי האקסטזה, נשימתו נעתקת ככל שהוא מקרב את עצמו לשיא. משיכותיו הופכות תזזיתיות יותר, אחיזתו מתהדקת סביב הזין שלו. במכה אחרונה, עוצמתית, הוא משחרר, את שפיכתו צובעת את רצפת היער כעדות להנאתו. השממה הופכת למגרש המשחקים שלו, פורקנו סימפוניה של טבע פראי.