העבודה ההרפתקנית של טיפאני והזיון הפוסי בעולם פוסט-אפוקליפטי

בעולם שבו החברה כפי שאנו מכירים אותה התפוררה, כללי האירוסין הפכו להיות פרועים ובלתי צפויים כמו הנופים העקרים והשוממים ששולטים עכשיו באופק. בין ההריסות, גבר ואישה מוצאים את עצמם נמשכים זה לזה, הדחפים הראשוניים שלהם מציתים תשוקה לוהטת שמתעלה על אפר העולם הישן. כשהם עוסקים בהתעלסות הפוסט-אפוקליפטית שלהם, היא מציעה בשקיקה את סוליותיה הכהות והמזמינות לעבודת רגליים, אצבעות רגליה רוקדות בציפייה לפיו הנלהב. כפות רגליה, עדות למורשת האקזוטית שלה, הופכות לגן שעשועים של הנאה, גניחותיה מהדהדות בשממה הריקה. גופם נשזר בריקוד קדמוני, תשוקותיהם מכלות אותם. הוא חוקר את כדורי האבנו העסיסיים שלה, ידיו מתחקות אחר קווי המתאר של גופה. הזיווג שלהם מתעצם, גניחותיהם מהדהדות בריקנות סביבתם הדיסטופית. הוא לוקח אותה בתנוחה המסיונרית, גופם נע בקצב עתיק כמו הזמן עצמו. הדחפים שלו עוצמתיים, אחיזתו לא מרפה. התשוקה שלהם, פראית וחסרת רסן ככל שהעולם שהם מאכלסים, מגיעה לשיאה, משאירה את שניהם בילו ומסופקים בעקבות סוף העולמות.